החלטה בתיק רע"א 43375-05-12

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ע' חן-ברק) מיום 21.4.12 בת"א 39677-04-10 (בקשה מס' 39) שבה נדחתה בקשת המבקש להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטול לאומי (" המל"ל") בדבר נכותו של המבקש (" ההחלטה").

עיינתי בבקשה ובנספחיה והחלטתי לדחותה.

עניינה של התביעה שהגיש המבקש בבית המשפט קמא הוא פגיעה שנגרמה לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.3.09. ביום 23.3.10 קבעה ועדה רפואית של המל"ל את נכותו הצמיתה של המבקש והעמידה אותה על עשרה אחוז. המבקש הגיש למל"ל בקשה לקבוע כי חלה החמרה במצבו אולם בקשתו נדחתה. בשלב קודם של ההליך בפני בית המשפט קמא עתר המבקש  למינוי מומחה רפואי ולהבאת ראיה לסתור וזאת על פי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 אולם בקשתו נדחתה. בקשת רשות ערעור שהוא הגיש בבית משפט זה בתיק רע"א 34699-02-12 נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 23.2.12 שבה נאמר, בין השאר, כי ככל שיהיו בידו ראיות שלפיהן התעלם המל"ל ממסמכים מסוימים הנוגעים לנכותו או להחמרה במצבו הוא יוכל להגיש בקשה חוזרת להבאת ראיות לסתור. בעקבות כך הגיש המבקש בקשה נוספת לבית המשפט קמא שבה הוא טען כי מצבו החמיר מאוד ובבדיקה רפואית עדכנית שנערכה סמוך לפני מועד בקשתו האחרונה, ניתן להסיק את ההחמרה שלקיומה הוא טען. בית המשפט קמא דחה את בקשתו וקבע כי אין בה כל נימוק המצדיק הבאת ראיות לסתור. הוא הוסיף וקבע כי על פי בקשה קודמת שהגיש המבקש עתידה הייתה ועדת עררים של המל"ל לקיים ביום 22.3.12 דיון בעניינו ואף על פי כן לא צירף המבקש לבקשתו את פרוטוקול אותו דיון וכי לא ניתן גם להבין מן הבקשה אם מסמכי הבדיקה הרפואית העדכנית הוצגו בפני הועדה, אם לאו.

בבקשה הנוכחית טוען המבקש שמסמכי הבדיקה הרפואית שעליהם הוא מסתמך מצדיקים את הגשת בקשתו לבית המשפט קמא וזאת מכוח הנאמר בהחלטה בתיק רע"א  34699-02-12 הנ"ל. הוא מוסיף וטוען כי על אף שלפי המסמכים הרפואיים חלה החמרה במצבו, החמרה זו לא מצאה את ביטויה בהחלטתו החדשה של המל"ל וכי הסתירה בין החלטת המל"ל לבין המצב בפועל היא המצדיקה את מינויו של המומחה, כנעתר בבקשתו.

לטענותיו אלה של המבקש אין יסוד מספיק, ומשום כך לא ניתן לקבל את הבקשה.

בהחלטה הקודמת, היינו זו שניתנה בתיק רע"א 34699-02-12 כי המבקש יוכל להגיש בקשה חוזרת להבאת ראיות לסתור ככל שיהיו בידיו " ראיות ספציפיות לפיהן התעלם המל"ל מאותם מסמכים ולא התחשב בהם". דומה כי המבקש סבור שאם מסקנת הועדה הרפואית של המל"ל אינה תואמת את ציפיותיו או אינה עולה בקנה אחד עם האופן שבו הוא רואה את המסמכים הרפואיים שהוצגו למל"ל כי אז די בכך כדי למנות מומחה רפואי אולם ברור שלא כך הוא הדבר.

שיקול דעתה של ועדה רפואית של המל"ל בהערכת מצבו הרפואי של נפגע איננו עומד לביקורתו של בית המשפט כי אם רק תקינות ההליך שבפניה. התעלמות ממסמכים או ראיות אחרות יכול שתהא עילה לפסילת החלטתה ולמינוי מומחה רפואי. לעומת זאת, קביעה המביאה בחשבון את המסמכים והראיות ומבוססת עליהם, אינה מצדיקה מינוי מומחה רפואי. בית המשפט קמא היה בדעה שהמבקש לא הראה שהמל"ל התעלם ממסמכים רפואיים שהוצגו לו ומכאן שאין דופי בהחלטתו זו, ואין מקום להתערב בה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום,  ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: